במסכת ב”ק (דף ל”ח ע”א) מבואר שגוי שעושה

אין זה קושית העולם, אלא קושית הגר"א בביאורו

איזה סעיף בבן איש חי גרם לכמה אנשים

תעשה התרה ותתן רק מעשר ותגיד בלי נדר.

בודאי שמדובר גם על ימינו. וכן פסק מרן

“עשר תעשר”. בן איש חי כתב רמז: עשר

זה לא נכון כי בפסוק כתוב "עשר תעשר"

צריך לומר תמיד את הנוסח הארוך, ופורסם בשמו

מותר לתת כסף מרווחים עשר בשביל שתתעשר.

ויקחו לי תרומה וגו’ (כה. ב)   מקשה

בכל דבר – אין לנו רשות לבחון ולנסות את הקב"ה, ואילו בנוגע למעשרות, מסכים הקב"ה שינסו ויבחנו אותו, שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה’ צבאות,

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

וילן שם בלילה ההוא | דקדוק יעקב במתנות

חזן שלנו קרא השיבה “שופטינו” (פ”א בשוא נע).

פליאה גדולה יש כאן – מדוע מגיעות ליעקב הצדיק כל תהומות הצער הזה? מה הוא ביקש בסך הכל? וכי לא מגיע לו לישב מעט בשלוה לאחר כל התלאות אשר פקדוהו? מה היתה התביעה כלפיו? הלא רצונו מאוד מובן?!

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

"בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבנו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצוות, שנאמר "חכם לב יקח מצוות"

אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'

  במסכת כריתות (ה' ע”ב) מבואר כי מלבד

ברכת הגומל | האם יש סכנה בעקירת שן?

לפתע הבחין באבן בוהקת. הוא קירבה לעינו והתרשם שמדובר במרגלית יקרה. טמן את המרגלית בחיקו, וניגש נרגש אל סוחר תכשיטים כדי שהלה יאמוד את שוויה. בחן הסוחר את המרגלית בהתפעלות, הפכה מצד לצד ולאחר כמה רגעים הכריז: "אני מוכן לקנותה בחמישים זהובים". האיש לא התמצא במחירי אבנים טובות, אבל ידע שבכל אופן חמישים זהובים זהו סכום עתק. הוא נעתר לעסקה, נטל את חמישים הזהובים ופנה בלב שמח לעבר ביתו.

סיפור מדהים מהגאון הרב יעקב אדלשטיין זצ”ל שמלמד

מחלוקת הראשונים האם דווקא ביום השלישי שאחר המילה